רשומות

  פרק 4   19, ספטמבר 2020 "סליחה, לא להיכנס מפה", קראה אחות מבית חולים וולפסון לעבר הפרמדיקים שהובילו את רני בכניסה לחדר המיון. "בגלל הגידול במספר חולי הקורונה, פתחנו בימים האחרונים מחוץ לחדר המיון, מתחמי מיון לחולי קורונה לפי חומרת מצב המטופל" והצביעה לעבר שני אוהלים גדולים. הפרמדיקים הובילו את רני לכניסה לאחד האוהלים ושוחחו עם רופאה ואחות שעמדו מחוץ לאוהל.  "מדובר בחולה מאומת"? שאלה ד"ר רוזן, רופאה צעירה שעיניה הטרוטות וקולה השבור לפרקים, סיפרו סיפור של לילות ארוכים ללא שינה ועבודה מסביב לשעון.  "עוד לא ידוע", השיב הפרמדיק, "יש לו חום והוא סובל מעייפות, הוא מתקשה לנשום בכוחות עצמו, בקושי הצליח לחבר כמה משפטים ברצף".  "תראה, פה זה לחולי קורונה או למטופלים שיש חשש גבוה שנדבקו. מעבר לחום, לעייפות ולקשיי הנשימה, מה גורם להם לחשוב שהוא נדבק"?, שאלה הרופאה וסימנה לגלי להתקרב.  "שלום, גברת סלע, אני ד"ר רוזן ואני הרופאה האחראית במשמרת הזו על מיון הקורונה. מה גורם לכם לחשוב שרני נדבק בקורונה? אני שואלת כי כמו שאת רואה,
  לימונדה פרק 3   מאי 2002 "מי זה?" שאלה גלי את ענת, חברתה הטובה כשיצאו מעוד שיעור בחוג לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב. "למי את מתכוונת?" אמרה ענת, אליו, גלי הצביעה בעדינות לעבר הבחור הגבוה עם השיער החום והחלק והחולצה האפורה ששוחח עם שני סטודנטים נוספים. "אני חושבת שקוראים לו רני, הוא מהחבורה הזו של כלכלה וחשבונאות, האלה שכל הזמן קבורים בלימודים", צחקה ענת. "הוא חמוד הרני הזה" אמרה גלי. "יש לו ממש בייבי-פייס, כמו שאני אוהבת". "את יודעת אם הוא יוצא עם מישהי?" . "יקירתי", השיבה ענת, " בפעם האחרונה שבדקתי, לא היה כתוב לי מודיעין על המצח, מה את עושה מזה כזה עניין, פשוט תיגשי אליו" "נראה לך?" חייכה גלי. אולי הייתי קצינת תותחנים בצבא אבל אני לא כזו אמיצה. אוף, אני מחכה כבר לסיים את התואר הזה".  "אנחנו בסמסטר האחרון של שנה ב', עוד קצת וזה ייגמר", חייכה אליה ענת.  כעבוד מספר שבועות, ב'יום הסטודנט' של האוניברסיטה, גלי וענת היו אחראיות על דוכן לימונדה שעמד
  עם ישראל לא מפחד פרק 2                                                                                         18, ספטמבר, 2020 בבוקר יום שישי, גלי ידעה שעליה להספיק להתארגן לקראת החג והסגר המתקרבים. היו לה רק כמה שעות להספיק לעבור בין החנויות השונות והיא הייתה לחוצה כבר לצאת מהבית. היא הסתכלה על רני ותהתה מה עובר עליו. כל השבוע הוא התנהג מוזר והיא ניסתה לא ללחוץ. "בוקר טוב חמוד", קראה לבנה יהונתן שישב בפינת הסלון והאזין לשיר חדש שבין המילים שלו הצליחה לשמוע את  "עם ישראל לא מפחד" וחשבה לעצמה שאולי טוב היה אם כן היה קצת פחד וענווה בקרב האנשים, "אולי אז לא היינו מגיעים למצב הזה". "אימא, מה יש לאכול?" שאל יהונתן בטון עייף. "חמוד, אתה לא צריך לחכות שאני אתעורר בשביל לאכול, אתה כבר ילד גדול, שנה הבאה בר מצווה", אמרה בחיוך. "אני אוהב שאת מכינה לי".. השיב, נודד במחשבותיו על איך פעם לו ולאימא היה את כל הזמן בעולם לדבר ועכשיו, היא כל הזמן עסוקה מאז שקיבלה תפקיד ניהולי והחלה לעבוד בחברת הביטוח "עוגן".