שמיים כחולים
פרק 1
17-18 לספטמבר, 2020
בלילה שבין חמישי לשישי, יממה לפני כניסת ערב ראש השנה, רני לא נרדם.
הוא התהפך על משכבו ללא הפסקה, אגלי זיעה החלו לשטוף את פניו והוא נשם בכבדות.
הוא לא הפסיק לחשוב על הפרק האחרון ב"אחרונים", הסדרה
הבריטית שריתקה אליה עשרות מיליוני צופים בכל העולם.
ג'ואנה, הדמות הראשית, מחליטה בסצנה הסוגרת את העונה, לעזוב את ג'ון
בעלה ב-17 השנים האחרונות ולתת הזדמנות לקשר בינה לבין סקוט, שהיה החבר הראשון שלה
בתקופת הלימודים בקולג'.
רני לא ממש אהב את הסוף הזה.
איך זורקים לפח שבע עשרה שנים של נישואים? בגלל גחמה ? פנטזיה?
הרי זה לא שג'ואנה הפסיקה לאהוב את ג'ון. "
'אולי לא גילו לנו את הכל ובעונה הבאה זה יתברר', חשב לעצמו וחש
בראשיתה של עצבות העולה בעיניו.
כשלא הצליח להירגע, החל להדהד לעצמו. 'טוב, נו זו רק סדרה. הם הרי
חייבים היו לסיים את העונה עם משהו דרמטי כדי לתת לצופים חומר למחשבה לעונה הבאה'.
ואז נרדם.
"בוקר טוב", לחשה גלי.
"ישנתי מעולה", אמרה תוך כדי פיהוק מתפנק.
"אז לפחות אחד מאתנו ישן טוב", סינן רני בייאוש לא מוסתר.
"שוב לא נרדמת"? שאלה גלי.. "כל השבוע אתה לא ישן
טוב"
"כלום, סתם מחשבות לא חשובות"
"אם זה היה לא חשוב ,זה לא היה מפריע לך", השיבה גלי בחצי
חיוך.
"מביך אפילו לדבר על זה", אמר, "עזבי, בואי נכין קפה,
זה תמיד עושה את העבודה".
בעת שלגם מספל הקפה הרותח, הרגיש שהוא עדיין לא רגוע. ליבו הלם
בחוזקה ואגלי הזיעה ניקרו על מצחו.
"רני, אני יוצאת לסידורים, צריך לעשות השלמה של הקניות לפני
שערב החג נכנס, ועוד מעט מתחיל הסגר".
"אולי כדאי שתלך לקופת חולים? עכשיו המרפאות יהיו סגורות כמה
ימים בגלל החג. אתה מתלונן על כאבי ראש ועייפות כבר כמה ימים, אני חושבת שכדאי שתבדוק
בגלל התקופה.. אתה יודע"'
"שטויות", אמר רני, "זה לא קורונה. אין לי חום, אין
לי שיעול, סתם כאבי ראש של עייפות וגם זה לא שהייתי ליד חולה מאומת, עבדתי כל
השבוע מהבית חוץ מהפעם הזאת שהלכתי לסופר השכונתי לקנות קורנפלקס".
"טוב, גם אם זו לא קורונה, שווה שרופא יראה אותך, זה נמשך יותר
מדי", קראה אליו מחדר המדרגות.
"ועכשיו הסגר הזה, איך עוברים את השלושה שבועות
הקרובים?", הרהר.
בחוץ, רחובותיה הרחבים של השכונה החולונית הצעירה והמטופחת התמרקו
לקראת החג ועוד יום קיץ אופייני לחודש ספטמבר, קיבל בברכה את פניו. מזג האוויר היה
חמים והשמיים התכולים והנקיים מענן, עטפו את העיר באווירת חופש מתעתעת. הגוון
הכחול של השמיים שפעם היה מרגיע אותו בקלות לא עשה הפעם את העבודה. רני חש מועקה
בעודו משחזר את כל מה שקרה בשבועיים האחרונים. גם משימה פשוטה יחסית של סיום
דו"ח התזרים שתכנן להגיע אליה בתחילת השבוע, לא עלה בידו לסיימה.
בדרך לאסוף את שירה, בתו, שישנה אצל חברתה, פגש את יובל, אחד השכנים
בבניין שנראה לו במבט חטוף מעט מודאג.
"מה המצב? שאל רני, "איך אתם שורדים"?
"בקושי" הנהן יובל בקול חלש.
"סמדר עובדת ללא הפסקה בבית החולים והיא כמעט לא בבית. ואני
מתרוצץ בין הלימודים של הילדים לבין שיחות הזום בעבודה. זה מרגיש כמו מבחן שאין
סיכוי שנעבור אותו. חוץ מזה, עכשיו הודיעו בכיתה של הבן הגדול שלי, שאחד הבנים הוא
חולה מאומת וכולנו צריכים להיכנס לבידוד".
"טוב", אמר רני, "גם ככה כל המדינה בסגר עוד כמה שעות
אז זה לא כזה נורא" .
"כן, אבל מה אם עוד ילדים נדבקו"?
"מי זה הילד"? שאל רני
"עוד לא אמרו, אבל אני מניח שזה ירוץ עוד מעט בוואטסאפ ממש
בקרוב.."
אחר הצהריים, החלו רני וגלי להכין את ארוחת ערב החג.
רני הכין עוף בתנור עם תפוחי אדמה שהמשפחה אהבה לאכול בארוחות שישי
וכשפתח את התנור, הרגיש משב חום חזק והרגיש שהוא ממש מתקשה לנשום.
"אני צריך לשבת רגע", אמר, "אין לי אוויר"
"אתה בסדר?" , התקרבה גלי, מודאגת. "אמרתי לך ללכת
לרופא"
"מה זה.. רני, אתה רותח!".. הרימה את הקול
בבהלה, "לא שמת לב"?
"אני לא רותח, זה בגלל החום של התנור"..
"בא רגע.." נמדוד לך חום"
"רני!! 39.7!" אתה בוער!"
"תראי לי", כנראה התשתי את עצמי"
"לך תשתה מים ותנוח, אני אבדוק אם המרק כבר
מוכן"
בעודו צועד לכיוון חדר השינה, צלצל הטלפון שלו. על הקו היה יובל,
"אתה שומע, רני, אמרו בוואטס אפ שתומר שפירא הוא הילד
החולה".
"אהה, מזל. אין לו אחים או אחיות עם הילדים שלי", אמר רני
"תודה שעדכנת".
בעודו מכסה עצמו בשמיכה, נזכר שבדיוק לפני שבוע ביום שישי פגש את אמו
של תומר בסופר השכונתי. הם עמדו אחד מאחורי השני בתור ושוחחו על איך שהשכונה גדלה
ונהייתה צפופה ושאף אחד כבר לא מכיר אחד את השני יותר.
"דיברנו רק שלוש דקות" חשב. "יכול להיות ש.."?
ונרדם תוך שניות.
19, ספטמבר, 2020
כשהתעורר למחרת, אחרי ארבע עשרה שעות שינה, הזדחל באיטיות והתיישב
בסלון.
"תראו מי התעורר", אמרה גלי
"איך אתה מרגיש? ישנת ממש חזק".
"אממ, אני עדיין מרגיש חלש" אמר
"אולי תכיני לי כוס תה?"
בעודו שרוע על הספה, פתח את האינסטגרם וראה תמונה מוכרת: ענבל רג'ואן
מי"ב 8 שלמדה איתו יחד בשיעורי פיזיקה, החלה לעקוב אחריו לפני שבוע. הוא זכר
שראה על זה משהו בשבת האחרונה כשדפדף באפליקציה אבל לא ייחס לזה חשיבות באותו
הרגע. הם אף פעם לא היו בקשר הדוק, דיברו מדי פעם. הוא זוכר שחשב שהיא ממש חמודה
אבל לא היה שם משהו מעבר לזה. לה היה חבר כל התיכון והוא היה יותר בעניין של
לימודים וכדורסל.
"מה היא נזכרה בי עכשיו?", חשב, והחל להסתכל
בעמוד שלה. הוא ראה תמונות שלה ושל שני ילדים ואז הבחין שקיבל ממנה הודעה. באותו
רגע, שוב הרגיש שנשימתו נהיית כבדה עליו.
"גלי, אני חייב לעשות בדיקת קורונה ע-כ-ש-י-ו".
תגובות
הוסף רשומת תגובה