לימונדה
פרק 3
מאי 2002
"מי זה?"
שאלה גלי את ענת, חברתה הטובה כשיצאו מעוד שיעור בחוג לכלכלה
באוניברסיטת תל-אביב.
"למי את מתכוונת?" אמרה ענת,
אליו, גלי הצביעה בעדינות לעבר הבחור הגבוה עם השיער החום והחלק
והחולצה האפורה ששוחח עם שני סטודנטים נוספים.
"אני חושבת שקוראים לו רני, הוא מהחבורה הזו של כלכלה
וחשבונאות, האלה שכל הזמן קבורים בלימודים", צחקה ענת.
"הוא חמוד הרני הזה" אמרה גלי. "יש לו ממש
בייבי-פייס, כמו שאני אוהבת".
"את יודעת אם הוא יוצא עם מישהי?" .
"יקירתי", השיבה ענת, " בפעם האחרונה שבדקתי, לא היה
כתוב לי מודיעין על המצח, מה את עושה מזה כזה עניין, פשוט תיגשי אליו"
"נראה לך?" חייכה גלי. אולי הייתי קצינת תותחנים בצבא אבל
אני לא כזו אמיצה. אוף, אני מחכה כבר לסיים את התואר הזה".
"אנחנו בסמסטר האחרון של שנה ב', עוד קצת וזה ייגמר",
חייכה אליה ענת.
כעבוד מספר שבועות, ב'יום הסטודנט' של האוניברסיטה, גלי וענת היו
אחראיות על דוכן לימונדה שעמד ליד בית הספר לחינוך. היה יום חם והלחות השתוללה
כרגיל בעיר הלבנה.
"אפשר לימונדה בכוס גדולה?"
"כן, בטח" אמרה ענת ואז היא קלטה שזה אותו רני שגלי שאלה
עליו. גלי בדיוק הלכה להביא עוד לימונים ממחסן הספקים וענת החליטה שהיא לא משאירה
את הדבר הזה לגורל ואמרה:
"זה אולי יישמע לך חצוף או מוזר אבל אני שואלת בשביל חברה שלי
שהיא לא פה כרגע.."
"מה את רוצה לדעת?" שאל
"מה אני רוצה לדעת?" חזרה עליו במבוכה קלה, זה ש.. אתה
יודע.. הקיצר, יש לך חברה?"
רני צחק ואפילו מעט הסמיק מהשאלה הישירה
"מי רוצה לדעת?", שאל
"החברה הכי טובה שלי, אבל היא בדיוק הלכה להביא לימונים, עיתוי
הוא לא הצד החזק שלה", צחקה ענת..
"תראי מה נעשה" אמר רני, "קודם כל, לא. אין לי חברה
ואני לא יוצא עכשיו עם אף אחת. הלימודים ממלאים לי את היום יופי, ומתי החברה הזאת
שלך חוזרת?" שאל. "אני יכול לחכות לה פה".
"היא צריכה להגיע עוד כמה דקות, אז תעשה סיבוב ותחזור,
כן?", ציוותה עליו ענת כמו מ"כית לפקוד שלה.
"סגור", אמר רני והתרחק מהדוכן.
"מה המצב? מכרנו משהו?" שאלה גלי כשהגיעה עם ארגז
הלימונים.
"מה אמרת"? אמרה ענת בחוסר ריכוז
"הכול טוב אצלך אחותי"? איפה החללית שלך נחתה"?
"טוב, תקשיבי ותקשיבי לי טוב" אמרה ענת,
"את צריכה להתחיל לחשוב איך את מפצה אותי, החברה הכי טובה שלך,
בזה שסידרתי לך דייט עם רני הזה שהעיניים שלך יצאו אליו בשיעור ההוא".
"על מה את מדברת"? שאלה גלי
"נו, הוא היה פה לפני כמה דקות, קנה לימונדה ואני.."
"ואת?"
"אני שאלתי אותו בשבילך, אם הוא יוצא עם מישהי, ו.. הוא
לא"
גלי פקחה את עיניה ומבטה כמעט קפא מול ענת. "את שאלת אותו
אם.."
"שאלתי ונעניתי" השיבה ענת וצחקקה, "עכשיו הכדור
במגרש שלכם"
"מה זאת אומרת?"
"זאת אומרת שעוד מעט הוא חוזר לדוכן, כדי לדבר אתך"
"את אמיתית ? ככה? תראי אותי, כולי מזיעה מהעמידה כל היום
בשמש.. ו.."
"שטויות, אחותי, הגיע הזמן שתצאי כבר עם מישהו..אחרי הסיפור
שהיה לך, מגיע לך לעשות חיים!"
"את חושבת?", אמרה גלי באי נוחות קלה,
"אם זה נועד להיות סיפור אהבה.." המשיכה ענת, "גם
מרחץ זיעה לא ימנע את זה וחוץ מזה עדיף להכיר את כל הפגמים על ההתחלה. ככה לא
תבזבזי את הזמן שלך"..
"אני לא יודעת.. אני" החלה גלי להשיב
"ש...הוא מתקרב. יאללה שחקי אותה"
"הי בנות", אמר רני בקול רגוע ונעים
גלי חשבה שהיה בקול שלו משהו כל כך נעים שהיא רצתה להמשיך ולשמוע
אותו
"הי", אמרה גלי, " מה קורה?"
"טוב, אני חושבת שזה הסימן שלי להתחפף לכם קצת", סיננה ענת
והסתלקה מהדוכן
"הכול מעולה", אמר רני, לומדים, לומדים ועוד קצת לומדים.
אני לומד כלכלה עם ראיית חשבון וזה שותה לי את החיים, מה אתך, מה את לומדת"?
"כלכלה וניהול", אתה יודע זה די באוטומט ככה. יותר מחצי
מהחוג בחר את זה, והאמת שהניהול מציל אותי, אני לא כזה מסתדרת עם כל המיקרו, מאקרו
הזה. בניהול, יש שם קורסים ממש מעניינים, במיוחד אם בא לך לגוון קצת".
"כן, זה מה שהבנתי גם" השיב.
"שומעת", אמר בטון שקט, " אם בא לך, יש סרט שממש בא
לי לראות בקולנוע. רוצה לבוא אתי?"
"איזה?" שאלה גלי
"כנפיים שבורות", סרט ישראלי שאומרים שהוא ממש טוב."
"כן, שמעתי עליו גם דברים טובים, מתי חשבת ללכת"?
"מחר בבוקר יש לי הגשה של תרגיל בחשבונאות אז נקבע מחר
בערב?"
"סבבה, סגור".
הם החליפו מספרים וקבעו להיפגש בקולנוע לב בדיזנגוף סנטר שהיה קרוב
לדירה שגלי וענת שכרו יחד ברחוב שפירא.
אחרי שהסרט הסתיים, רני ליווה אותו לדירתה.
"תקשיב, זה היה סרט ממש טוב, אמרה גלי, "ואפילו
התרגשתי וזה לא דבר קל למישהי שכל תחושה של קיטש ובכי עושה לה פריחה"
"כן, לגמרי", אמר רני בקול רציני ומעט מרוחק.
"הכול בסדר?" שאלה.
"כן, פשוט זה הציף לי כמה דברים" אממ, לא בטוח שפגישה
ראשונה זה המקום לדבר על זה"
"מה שתרצה" אמרה גלי, אני יודעת להקשיב כשצריך,.. אבל אתה
לא חייב, רק היכרנו ו..."
"אני לא יודע, אני לא בטוח שאת צריכה לשמוע על זה", התחיל
לומר
"אתה עוד לא ממש מכיר אותי", אמרה, "אבל אם החברים
שלי יצטרכו להגיד דבר אחד עליי, הם יגידו שאני החברה שהם משתפים אתה הכי
הרבה"
"למה זה", שאל?
"לא יודעת, אולי כי אני לא אחת שממהרת לשפוט ולבקר, בטח לא מיד,
ובאמת מנסה להבין קודם את הצד השני"
רני היסס עוד שנייה ואז החל לדבר,
"תראי, לפני שנתיים בערך אבא שלי חטף דום לב כשעבד בגינה של
הבית שלנו. באותו זמן, אימא שלי הייתה במטבח, שמעה את הנפילה שלו והייתה איתו
ברגעים האחרונים לפני שאיבד את ההכרה. אחרי יומיים בבית חולים, אמרו לנו שאין מה
לעשות. הוא היה רק בן 53. היינו מאוד קרובים וזה משהו שעד היום קשה לי מאוד".
"וואו, לאבד מישהו כל כך קרוב בפתאומיות, נראה לי כמו הדבר הקשה
ביותר שאפשר להעלות על הדעת, אני ממש מצטערת, זה בטח היה ממש קשה לך
ולמשפחה", אמרה בשקט.
"אנחנו משפחה חזקה, אני והאחים שלי ואימא שלי ממש לביאה. היא לא
נתנה לנו לשקוע באבל ומיד אחרי השבעה דאגה שנמשיך עם כל התוכניות שלנו, ממש לחצה
על זה. אני זוכר שהיא אמרה לנו מיד אחרי שהוא נפטר שממש ברגעים האחרונים שלו הוא
לחש לה 'נורית, אני רוצה שהכול ימשיך רגיל, אל תשנו או תעצרו את החיים בגלל זה,
תגשימו את כל מה שאתם רוצים, זו הבקשה שלי אלייך'.
לפעמים נראה לי שהמשכנו הלאה קצת מהר מדי והדחקנו את הכאב יותר מדי
ויום אחד זה עוד יכול להתפוצץ למישהו בפנים".
"אני לא באמת חושבת שאפשר להמשיך רגיל מדבר כזה", אמרה
גלי, "תודה לאל, לא עמדתי במבחן דומה, אבל קשה לי להאמין שהייתי יכולה להמשיך
כאילו כלום".
לפני שנפרדו, התקרב אליה ואמר:
"היה לי ממש כיף הערב, הייתי שמח לראות אותך שוב, זאת אומרת, אם
את רוצה.."
"גם לי היה כיף", השיבה גלי, "אשמח להיפגש שוב"
ואז התקרב באיטיות לעברה, הרכין מעט את ראשו ונשק לשפתיה.
היא הרגישה את מה שהיא תמיד מרגישה כשזה טוב, וכבר ציפתה לפגישתם
הבאה.
"לילה טוב", אמר לה כשהתרחקה וחיוך זהיר עלה על פניו. הוא
הרגיש שהסטודנטית לכלכלה וניהול עם השיער הגלי השטני והעיניים הירוקות פתחה דלת
קטנה לליבו שהיה סגור בשנים האחרונות. הוא הרגיש אתה בנוח ממש מהרגע הראשון וזה לא
היה משהו שבא לו בקלות.
----------------------------------------------------------------------
19, ספטמבר, 2020
"הלו, מד"א?, אני צריכה אמבולנס דחוף לרחוב מוטה גור 11
בחולון. זה בעלי הוא מתקשה לנשום, אני חושבת שיכול להיות שיש לו קורונה.., האמת,
שאני לא באמת יודעת.. תוכלו להגיע מהר?"
במהלך השיחה, קולה של גלי נסדק לפרקים והיא התאמצה לשמור על קור רוח,
גם כדי שהילדים לא יילחצו.
"אימא, מה יש לאבא?", שאלו שירה ויהונתן בדאגה כשעמדו ליד
גלי בעוד רני שוכב על הספה בסלון כשעיניו עצומות לסירוגין.
"אני לא יודעת, מתוקים. הוא לא ישן טוב כל השבוע ויכול להיות
שכל זה בכלל תגובה לעייפות, אתם יודעים איך הוא כשהוא מתיש את עצמו בעבודה, ועם
הקורונה שמשתוללת בחוץ, חייבים להיות בטוחים מה יש לו, רק אתמול הוא החל לעלות
חום".
"משפחת סלע"? נשמע הקול באינטרקום כשגלי ענתה.
"כן תעלו, קומה רביעית".
צוות מד"א נכנס לבית משפחת סלע ושני הפרמדיקים הושיבו את רני על
אלונקה המתקפלת ככיסא.
"ילדים, אני נוסעת עכשיו עם אבא באמבולנס, אני אעדכן אתכם ברגע
שאוכל", אמרה גלי ליהונתן ושירה המבוהלים.
"גברת סלע", אמר אחד הפרמדיקים כשיצאו מהדירה לכיוון
המעלית, את יודעת האם בעלך הוא בקבוצת סיכון לקורונה?
גלי לא ממש חשבה על זה עד לאותו הרגע.. מבחינת גיל, הוא בן 46 אז
לא.. מלמלה לעצמה ולגבי מחלות.. אני לא מכירה משהו.. לא, פסקה בהחלטיות.. אין לו
מחלות רקע".
"אוקיי, מצוין, בכל מקרה כשנגיע למיון בוולפסון, הם יראו את
התיק הרפואי שלו", אמר הפרמדיק.
הדרך לבית החולים ארכה פחות מעשר דקות, אבל מחשבותיה של גלי נדדו.
היא נזכרה פתאום בפגישתם הראשונה ובסיפור על אביו של רני. האם זה מה שמתפוצץ להם
עכשיו בפנים? האם רני הדחיק משהו כל השנים הללו? האם זו קורונה? אולי זו סתם
תשישות?
היא לא ראתה את רני אף פעם ככה, הוא תמיד שמר על פאסון ולא נתן לעצמו
להישבר בשום מצב, גם במצבים שהיא חשבה שהוא יכול להרשות לעצמו. לא סתם תמיד חשבה
ששם המשפחה שלהם כאילו נועד עבורו בצורה מושלמת. הוא היה יציב וחזק כמו סלע, משהו
שתמיד אהבה והעריכה אצלו.
"גברת", קרא לה הפרמדיק,
"מה"? התעוררה כאילו משינה חטופה,
"הגענו, אל תיבהלי ממה שאת עומדת לראות בפנים, הקורונה שינתה פה
הרבה דברים, תקפידי שהמסכה עלייך כל הזמן.. חולי קורונה מגיעים לכאן כל שעה.. את
לא רוצה לחזור הביתה עם הנגיף הזה".
גלי העיפה מבט לרני שבדיוק פקח את עיניו וביקש להחזיק את ידה,
"מה ממי" שאלה, " מה אתה צריך"?
"גלי, תקשיבי לי רגע", אמר בקול שקט, כמעט לוחש
"אני לא שומעת, יש כאן הרבה רעש" והצמידה את אוזנה לפיו
" אני מקווה שכשנצא מהקטע הרע הזה, נוכל לנסוע רק את ואני יחד,
בלי אף אחד, אני מתגעגע לזה",
"גם אני", אמרה, "אל תתאמץ, שמור את הכוחות שלך, כשכל
ההזיה הזו תסתיים ובאמת נהיה חופשיים, אנחנו ניסע, אני מבטיחה",
רני הנהן עם עיניו. היא חשבה שזיהתה בהן ניצני עצב לפני שנעצמו.
וואו מחכה להמשך
השבמחק