עם ישראל לא מפחד
פרק 2
18, ספטמבר, 2020
בבוקר יום שישי, גלי ידעה שעליה להספיק להתארגן לקראת החג והסגר
המתקרבים. היו לה רק כמה שעות להספיק לעבור בין החנויות השונות והיא הייתה לחוצה
כבר לצאת מהבית.
היא הסתכלה על רני ותהתה מה עובר עליו. כל השבוע הוא התנהג מוזר והיא
ניסתה לא ללחוץ.
"בוקר טוב חמוד", קראה לבנה יהונתן שישב בפינת הסלון
והאזין לשיר חדש שבין המילים שלו הצליחה לשמוע את "עם ישראל לא
מפחד" וחשבה לעצמה שאולי טוב היה אם כן היה קצת פחד וענווה בקרב האנשים,
"אולי אז לא היינו מגיעים למצב הזה".
"אימא, מה יש לאכול?" שאל יהונתן בטון עייף.
"חמוד, אתה לא צריך לחכות שאני אתעורר בשביל לאכול, אתה כבר ילד
גדול, שנה הבאה בר מצווה", אמרה בחיוך.
"אני אוהב שאת מכינה לי".. השיב, נודד במחשבותיו על איך
פעם לו ולאימא היה את כל הזמן בעולם לדבר ועכשיו, היא כל הזמן עסוקה מאז שקיבלה
תפקיד ניהולי והחלה לעבוד בחברת הביטוח "עוגן".
בסופר, השתרכו תורים ארוכים. היא לא התפלאה, שכן, הסגר הזה שוב נחת
על כולם בהתרעה קצרה ועוד לפני החגים. בעודה ממתינה לתורה, הטלפון צלצל.
"בוקר טוב גלי, איפה אני תופס אותך?"
קול גברי חזק וסמכותי נשמע היטב מעברו השני של הקו. זה היה מתן,
המנהל שלה, סמנכ"ל חטיבת המכירות ב"עוגן".
"הי, בוקר טוב, אני בדיוק בסופר".., אמרה בטון ספק מחויך,
ספק מתנצל.
"כן, תיארתי לעצמי".. אמר, "שומעת...זוכרת את הקמפיין
שהשיווק עלה אתו שלשום על המוצר החדש שלנו לגילאי 65 פלוס"? .
"זוכרת" השיבה. "אמרנו שנטפל בלידים שיגיעו מהקמפיין
אחרי החג"
"אז זהו, כנראה עלינו כאן על צורך עמוק אצל הקהל הזה, קיבלנו
למעלה מ450 לידים בפחות מ-48 שעות והמקורות שלי אומרים ש"קשת" (המתחרה)
עומדים לעלות היום עם קמפיין מתחרה. אני חושב שאנחנו צריכים להרים שיחות טלפון
ללידים האלה כבר במוצאי החג".
באותו רגע, גלי חשבה על אביב, המנהל הקודם שלה, שעבדה עמו 9 שנים,
שמעולם לא הרים לה טלפון כדי לבקש ממנה לעבוד בזמנים כאלה.
"תראה, מתן, אני לא כל כך יודעת איך אני אתארגן עם הצוות
עכשיו.. צריך עוד לאפיין מול מחלקת אנליזה את הדו"חות של הקמפיין החדש. אני
רוצה לערוך שינויים בהגדרות האחריות של מנהלי המכירות שלי. זה מוצר הדורש מומחיות
בגילאים הללו ולא כל האנשים בצוות שלי מתאימים. המשמעות שזה ידרוש ממני לשבת יחד
עם אנה, ראש צוות אנליסטים, ולבנות את הלוגיקה של הדש-בורד לקמפיין הזה, זה לא
קופי פייסט כמו בפרויקטים הקודמים".
"אני מבין, אבל כל יום כאן יכול להיות בעל משמעות עסקית קריטית.
אני לא צריך להגיד לך שהתחרות בסגמנט הזה משתוללת בחודשים האחרונים, מאז שהקורונה
הגיעה".
"טוב, אני אגיע הביתה, נעבור את ארוחת החג ואני אראה מה צריך
לעשות", השיבה, בעודה מנסה לארגן בראשה את סדר הדברים ולהבין איך היא עושה את
זה.
"מצוין, גלי" השיב מתן. "ידעתי שזו לא טעות לקחת אותך
לתפקיד הזה". "אז, חג שמח", אמר בטון הכרזתי וסיים.
אחרי ששילמה ויצאה מהסופר, מיהרה גלי להגיע לרכבה ואז שוב הטלפון
צלצל.
היא ראתה את שמו של אביב על המסך ותהתה אם לענות לשיחה עכשיו או
לחזור אליו אחר כך. כבר הרגישה שהתעכבה יותר מדי.
"הלו" אמרה בטון ענייני.
"גלי!" נשמע קול מלא אנרגיות והתלהבות, איזה כיף לשמוע
אותך", אמר אביב.
"אביב, שומע, אני בדיוק בסידורים של לפני החג ואין לי הרבה
זמן.."
"רציתי רק לאחל לך חג שמח ולשאול איך את מתאקלמת בתפקיד החדש
ב"עוגן".
"הכל טוב, אתה יודע, עמוס והרבה אתגרים בהתחלה...יש לי צוות של
שמונה מנהלי מכירות.. לא משעמם".
"מקווה שטוב לך" אמר, "כולם פה מתגעגעים אלייך
". אמר בטון מרוכך, "גם אני".
על אף שהיה לה נעים לשמוע את הדברים האלה, היא לא הייתה פנויה לנהל
את השיחה הזו באותן דקות.
"שמע, אביב, אני באמת חייבת לסיים פה כמה דברים, תמסור ד"ש
חם לכולם, גם אני מתגעגעת", אמרה.
"אז רק תרשמי לך שאחרי החגים ובתקווה שלא יהיה סגר, אנחנו
חוגגים כל הצוות יומולדת לדליה והיא תשמח שתגיעי. מועד סופי אחרי שנבין מה קורה עם
הסגר כמובן".
"אוקיי, אין בעיה" אמרה, "בא נראה שאנחנו בכלל יוצאים
מהסגר הזה ואיך נצא ממנו".
"אוקיי, אז יאללה, חג שמח, תמסרי גם לרני ולילדים" השיב
אביב
"תודה, תמסור גם ממני לדפנה ולבנות".
לקראת ערב, כשרני הכין את העוף המפורסם שלו, ראתה אותו לפתע מאבד
יציבות ותופס את עצמו.
"רני!! 39.7!" אתה בוער! לך תשתה מים
ותנוח, אני אבדוק אם המרק כבר מוכן".
בעודה מביטה בבעלה שהלך באיטיות לכיוון חדר השינה, תהתה אם זה לא
קורונה ודאגה החלה מתגנבת לליבה. עם כל הלחצים שיש עליה בתקופה האחרונה, הדבר
האחרון שהיא צריכה זה בעל חולה בקורונה, חשבה.
לפני שנכנסה לחדר השינה, יצאה למרפסת. לקחה עמה כוסית יין שמילאה
אותה הפעם קצת מעבר לרגיל ולגמה אותה לגימה לגימה, מתענגת על כל טיפה ומנסה להבין
איך היא מתחילה מחר להיערך לקמפיין החדש.
19, ספטמבר, 2020
בבוקר, כשרני סוף סוף קם, היא ממש קיוותה שהוא מרגיש טוב יותר.
היא הכינה לו כוס תה ובדיוק התכוונה לספר לו שהיא צריכה לעבוד בחג
ואז שמעה אותו:
"גלי, אני חייב לעשות בדיקת קורונה.. ע-כ-ש-י-ו."
הטלפון צלצל. אביב היה על הקו.
"מה הוא רוצה?" תהתה, רק אתמול דיברנו..
"אולי קרה משהו", חשבה
"הלו, אביב מה קורה"?
"גלי, הי, מתנצל שאני מתקשר בשעה כזו" , זו דפנה.."
"דפנה? "מה איתה"?
"אתמול ממש כשהסגר נכנס, היא הייתה בדרך הביתה מביקור אצל אימא
שלה בכפר סבא וכשעמדה באחד הרמזורים ב'אחוזה', נכנס בה איזה קרוסאובר מאחורה,
כניסה ממש חזקה. בחור צעיר"
"מה מצבה? שאלה גלי
"לא טוב, השיב.." היא מורדמת ומונשמת.
"מה?!, אני לא מאמינה" , מה אתך? מה עם הילדים?
"ההורים שלי איתם, אני ב"מאיר".. ועם כל הקורונה פה,
הבית חולים נראה כמו במלחמה, הצוותים עם מסיכות, מציאות הזויה. רציתי פשוט לעדכן
אותך, פעם היינו מספרים אחד לשנייה הכול, טוב, אולי כמעט הכול"
אמר, "וזה חסר לי מאז שעזבת".
בעודה מקשיבה לאביב, שמעה את רני מאחוריה. היא הסתובבה וראתה את רני
שם יד על החזה שלו ואומר בקול ממש לוחש, " גלי, קשה לי לנשום, תזמיני
אמבולנס".
תגובות
הוסף רשומת תגובה